איבוד עיניין וריצה אחרי סיפוקים חדשים

איבוד עניין נובע מרמות דופמין גבוהות מדיי מוחוץ לתאים במוח.
שדורשות סיפוק ושולחות אותך לטייל בדברים מספקים מהר בטעות. למשל דברים חדשים או מגוון..

הבעייה היא לא בעבודה אלה במיומנות של שליטה שלך בדופמין. דופמין זה שנותן את התחושה של הקוצים בתחת שבא לך לברוח. אחרי שמיצית. דופמין גורם לך לרצות להשיג משהו. בחצי מהמקרים משהו מוטעה. תלמד לא לבזבז אותו סתם אותו. ותלמד לייצר עוד דופמין בפנים ולנקות דופמין מחוץ לתאים. אתה עוד לא יודע שזה מה ששולט בחיים שלך. וטובה שעה אחת קודם להשתלט על זה.

זה קשור לרצינות לרצונות של צרכים חיוניים של הגוף. אם אתה לא מתייחס אליהם. נוצר דופמין. דופמין גבוהה מגדיל את רמת השגיאה שמקובלת על המוח. וגורם לך לצאת מריכוז ולחפש סיפוקים לא נכונים שהם מספקים אבל לא את הבעייה של הצרכים החיוניים של הגוף.

כאשר לוקחים משהו מספק שלא פותר את הבעייה נוצרת התמכרות.
האמיגדלה-החלק שמזהה תבניות במוח. כמו cache.
מתבלבל חופשי בין טוב לצרכים לטוב אחר סתם. למשל כשרעבים או רוצים לישון אנשים מעשנים. או אוכלים סוכר…

נגיד אתה רוצה פיפי או רעב ולא הולך לפיפי או לא אוכל.
נוצר דופמין יותר ויותר כל פעם שאתה נזכר בזה. ואז זה מגדיל את השגיעה
עד שהגוף יעשה פיפי המכנסיים או החלטות מטופשות אחרות.

אם יש קורטיזול או האדרנלין או דופמין
או חסר אנרגיה.
האמיגדלה פועלת. וה חלק החושב במוח לא פועל. שזה ה רונה הרישמית ה prefrontal cortex.

אז צריך לאכול מספיק קלוריות ליום כ 1800. כ 840 לארוחה. לספור קלוריות עוזר בהתחלה. פחממות מורכבות כמו סטה או דייסה ומאכלים שמכילים שומן כמו אגוזים או בשר עם שומן או אורז עם שומן או סלט עם שמן יעילים יותר.

ולהקשיב לצרכים של הגוף מהר.

הליכה קצרה עושה soft reset
למצב הדופמין במוח.